החלטה בתיק ת"א 23861-09-11

1.         המשיבים עותרים לביטול צו העיקול הזמני שהוטל לבקשת המבקש על זכויותיהם בכספים המוחזקים ע"י מפרקת חברת נובה ארנה בע"מ (להלן: "החברה")

2.         עיקרי העובדות הצריכות לעניין מפורשות בהחלטתי מיום ________, בעניין בקשת המשיבים ליתן להם רשות להתגונן מפני התביעה.

            יש להעיר כי הבקשה לעיקול הזכויות כאמור, הוגשה כחודש וחצי לאחר מתן ההחלטה הנ"ל.

3.         בבקשתו טען המבקש כי בהחלטה הנ"ל נקבע שבידו עילה ישירה כנגד המשיבים ובכלל זה נדחתה בקשתם לסלק התובענה על הסף. כמו כן, טען כי לנוכח מצבם הכלכלי של המשיבים קיים חשש ממשי שלא יוכל להפרע מהם, על פי פסק דין שניתן, אם לא ינתן הצו.

            בידי המפרקת מצויים כספים ששילם פרל יהודה (להלן: "פרל") בהתאם לאישור בית המשפט המחוזי למכור את הקניין הרוחני של החברה, ואילו המשיבים הגישו תביעות חוב למפרקת בסך כולל של כ-7,000,000 ש"ח. על כן, נוכח מצבם האמור, קיים חשש שלו יזכו בתביעות החוב ויועברו אליהם הכספים, לא יזכה המבקש לגבות מהמשיבים את החוב הפסוק.

            המבקש סומך טענתו לעניין ההכבדה הצפויה, על דברי המשיבים כי השקיעו את כל הונם בחברה, על כך שמתנהלות נגדם תביעות בסכומים ניכרים, לרבות ע"י פרל. עוד הוא מציין כי המשיבים לא שילמו את סכום הוצאות המשפט שנפסקו נגדם בהחלטה הנ"ל.

            על כך מוסיף המבקש וטוען, כי למשיבים מיוחסים מעשי מרמה ושימוש בכספים שהשקיעו, הוא ואחרים, בחברה ובחברת-הבת לצרכיהם האישיים, תוך הצגת מצגי שווא, הפרת הסכמות ופעולות בניגוד לדין.

4.         המשיבים מתנגדים, כאמור, לעיקול. לשיטתם, המבקש השתהה שיהוי רב, בלתי מוצדק, בהגשת הבקשה, שיהוי המלמד שאין צורך או דחיפות במתן הצו. כמו כן, לא הציג ראיות מהימנות לכאורה לצדקת תביעתו, ולפיכך אין להותיר את צו העיקול על כנו.

            אשר לעילה, נטען כי טענת המבקש להפקדת "דמי רצינות" אינה נתמכת בדבר ואינה מקימה סעד של השבה.

            לטענתם, בית המשפט בהחלטתו קבע שגרסת התובע עומדת תחת עננה. משכך, ולאור הנטל המוגבר המונח על כתפי המבקש, בבקשה להטלת עיקול זמני, העולה על הנטל הנדרש לדחיית בקשה לסילוק על הסף, אין המבקש עומד ברף הדרוש להוכיח כי צו העיקול הוטל כדין.

            ליסוד ההכבדה, טוענים המשיבים כי אף כאן לא הורם הנטל. ראשית, הפנו לסתירות בין גרסאות המבקש, אשר בניגוד לבקשה דנא, טען בתגובתו לבקשה לסילוק על הסף כי המשיבים עתירי ממון ומנהלים אורח חיים ראוותני.

            שנית, טענותיו ביחס למצבם הכלכלי הן בגדר ספקולציה גרידא, שהרי מצבם שפיר ויציב, בעלי נכסים רבים, לרבות נכסי נדל"ן והכנסות משכירות וכיו"ב. פרט לכך, למשיב לבדו קצבה שנתית בסך 360,000 ש"ח. מצבם של המשיבים, מאז הוגשה התביעה דנא, לא אך שלא הורע, אלא אף השתפר.

            לשיטת המשיבים, תביעת פרל מופרכת ותדחה, וממילא התייתרה לנוכח רכישת הקניין הרוחני של החברה על ידו.

5.         לא ראיתי מקום וצורך להרחיב בתיאור הדין החל בסעדים זמניים. זה פורט בהרחבה בבקשה להטלת הצו ובבקשה לביטולו.

            נשאלת השאלה, כיצד יש ליישם את הדין במקרה הנדון כאן, על יסוד הנטען בתצהירי הצדדים ובחקירותיהם הנגדיות.

6.         מתוך חקירתו הנגדית של התובע, לעניין מצבם הכלכלי של המשיבים, עולה שהחלק הארי מהאמור בתצהירו איננו מבוסס. כך למשל, אישר המבקש כי לא בדק את מצבם הכלכלי של המשיבים לאשורו. למיטב ידיעתו, הלוואה בסכום של כ-2 מיליון ש"ח משולמת כסדרה. לא ידוע לו על המחאות שחוללו, על פסקי דין שניתנו נגדם או על תיקי הוצל"פ שנפתחו.

            המבקש אישר כי לא ידוע לו תוכנה של תביעת פרל נגד המשיבים, שהוגשה באותו חודש בה הוגשה תביעתו, ואף לא ידוע לו שהאחרון נדרש למסור לבימ"ש עמדתו בעניין המשך ניהולה. כן לא ידע כי פרל נמנע מלבקש עיקול זכויות המשיבים עד תום הדיון בתביעתו, חרף סכומה.

            בחקירה הנגדית התבהר כי טענת המבקש אודות תביעת קושניר שגויה וכי הלה לא הגיש בפועל תביעה נגד המשיבים, גם אם בכוונתו לעשות כן בעתיד (במאמר מוסגר יוער, כי השיהוי של קושניר מחזק את טענת המשיבים כי מצבם הכספי איתן).

            דומה כי לנוכח כל המצוין לעיל לא הוכח, ולו במקצת, חשש להכבדה על ביצוע פסק הדין היה ותתקבל התביעה, וזאת אף מבלי להזכיר דבר אודות השיהוי בהגשת הבקשה. די אם אפנה בהקשר זה לאמור בפרוטוקול: